ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


יריד חוגים תשע"ח
29.8.17

בשעה: 17:30
המקום: בריכת השחייה

לפרטים נוספים לחץ כאן

להורדת לוח פעילות
מרכז חוגים תשע"ח
לחץ כאן



 

התחברות לחברים

 

                                                                 

                                                                 חיה פלד

 

 

 

 
 
קורות החיים של חיה פלד
 
אמי הלה פלוצקר נולדה בשנת 1914 בעיר קרקוב, ברחוב דיטלה 17/1. הוריה היו: אביה יואל אליעז פלוצקר ואמה פרידה וושטוק. ההורים עסקו במסחר והייתה להם חנות מכולת ברחוב אסתר בקרקוב. לאמא היה אח בשם חיים בר ואחות בשם שרה.
 
 אמא תיארה את תהליך עלייתה לארץ (במועדון הקשישים של המועצה האזורית):
 
"בשנת 1938 יצאתי להכשרה בתנועת עקיבא. בביתי היה זה יום טרגי.
בשנת 1939 עליתי ארצה בעליה בלתי ליגלית. הייתה זו האוניה האחרונה לפני המלחמה. שם האוניה היה "טייגר-היל". כשיצאתי מהבית, אמא (פרידה) הייתה אצל קרובי משפחה. בתחנת הרכבת היו אבא ואחותי. הם בכו ורצו שלא אסע. לאמא שלחתי מכתב. אם אמי הייתה בתחנת הרכבת לא הייתי יכולה לנסוע. נסענו ברכבת משא שבועיים בלי שירותים. בים שטנו 7 שבועות. היינו 800 איש מפולניה. באוניה חלו הרבה בדיזנטריה, בגלל שלא היו סידורים סניטריים. קיבלנו כוס מים מתוקים ליום עבור ניקוי שינים ושתייה. הרופא והאחיות היו מרומניה. היו סוגרים את עצמם בקבינה והיו אוכלים ושותים. לנו נתנו 9 ביסקוויטים ביום, ופיתוח יבשות עם עובש. כדי שנוכל לאכול את הפיתות שמנו אותם במי ים. לכל קבוצה הייתה אחות, ובקבוצה שלנו אני הייתי האחות.. החולים קיבלו מים מתוקים ואוכל יותר טוב. באמצע הנסיעה מתה בחורה בת 21 שחלתה בשנית. בלילה זרקו אותה לים. היא הייתה מהישוב מוטנה בפולין . אנשי מוטנה ערכו לה טכס קבורה וזרקו אותה לים.
ישנתי על הסיפון. רוב הלילות לא ישנתי. זה היה משהו נורא. היינו הולכים בבגדי ים ושופכים על גופנו מים מהדלי וככה התרחצנו. כשהתקרבנו ליפו והאנגלים זיהו את האוניה - חזרנו לים. בפעם השנייה התקרבנו לחיפה, וגם שם גילו אותנו האנגלים - וחזרנו לים. נסענו לביירות. שם היו 400 איש מצ'כסלובקיה וגרמניה, והיו להם פספורטים, כסף ואוכל. הם קנו את האוניה מהבעלים ולימדו את הבחורים שלנו להשיט אותה. (אם היו תופשים אותם האנגלים, הם היו יושבים בבית הסוהר 10 שנים). קיבלנו גם אוכל מהגרמנים ומהצ'כסלובקים. היה להם אוכל בקופסאות.. פעם שלישית נסענו לנמל תל אביב ושכחנו להוריד את דגל האוניה, אז האנגלים גילו אותנו. רק 200 איש ברחו עם חגורות הצלה, אבל לי לא נותרה חגורת הצלה. בגיל צעיר לא מפחדים משום דבר. ישבנו על האוניה עם תרמילים והורדנו ראש. האנגלים ירו ממגדלי השמירה ופגעו בבחור בן 23 מפולין ואיש נוסף מצכסלובקיה שהשאיר אשה עם תינוק בן 9 חודשים. האשה עם התינוק רצתה להתאבד יחד עם התינוק. אבל אחיו של בעלה שמר עליה. אנחנו חשבנו שהיריות הן באוויר אז רק הורדנו את הראש. בדרך לחוף הים סער, והסערה הפילה את התרמילים מהסיפון. כאשר ירדנו לחוף באו רופאים ואחיות וכן אנשים שהביאו לנו בגדים יבשים. הבוחרים שניווטו את האוניה  לא ידעו איך לעגון, והשליכו את העוגן עמוק לים. על החוף מצאנו את התרמילים. האנגלים לקחו אותנו לצריפין. קיבלנו שם חתיכת סבון ושמיכות. קבלנו זריקות ולקחו לנו טביעות אצבעות.. לפני כן זרקנו כל דבר שהיה כתוב בפולנית. אמרנו לאנגלים שאנחנו מגרמניה. ל-2 ההרוגים נערכה לוויה בתל אביב. ללוויה באו רק קומץ אנשים מהאוניה.
ביום שישי הראשון לאחר שבאנו שמענו ברדיו שפרצה מלחמת העולם השנייה. הידיעה על המלחמה גרמה לנו סיוטי לילה (מדאגה למשפחה שנשארה בפולין). מה שעבר עלינו בדרך לארץ הוא "אפס" לעומת הידיעות שקיבלנו מההורים, מאחותי ומאחי באמצעות הצלב האדום. קיבלנו שני מכתבים דרך וילנה באמצעות חלוצים מתנועת "עקיבא" ששהו שם. הייתי יכולה לכתב ספר שלם על כך. השמחה על בואנו לארץ נפגעה בגלל הידיעות שקיבלנו מהמלחמה. ההורים וכן האח והאחות נספו בשואה."
 
אמא הגיעה לקיבוץ בית יהושע בשנת 1938. בקיבוץ עבדה אמא כמטפלת בבית הילדים, וכמו כן הייתה תופרת. בשנת 1941, כאשר אבא הגיע לארץ, הם נישאו.
כאשר התפרק הקיבוץ בשנת 1949, ולאחר שעברנו למשק, אמא טיפלה בנו (במנשה וביואל) וכמו כן טיפלה בלול העופות.
אמא גדלה אותנו במסירות רבה. כאשר עזבנו את הבית, בתחילה מנשה ולאחר מכן אנוכי, הדבר רוקן את הבית והיה משבר עבור אמי.
אמא נפטרה בשנת .1985
 
[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]