ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


יריד חוגים תשע"ח
29.8.17

בשעה: 17:30
המקום: בריכת השחייה

לפרטים נוספים לחץ כאן

להורדת לוח פעילות
מרכז חוגים תשע"ח
לחץ כאן



 

התחברות לחברים

                                          

                                        חיים מיכאלי

חיים נולד בשנת 1925 בפינסק אשר בפולין כבן זקונים למשפחה שכבר היו בה חמישה בנים. עד גיל 9 למד בבית-הספר העברי "תרבות" שאביו היה בין מייסדיו, השפה המדוברת בבית הייתה עברית. בגיל תשע התייתם מאביו ואז החליטה המשפחה לעלות לארץ. ראשון עלה האח צבי וחי כחלוץ בין מקימי "שאר ישוב". אחריו עלה זאב וכעבור שנה  עלה חיים עם אמו ואחיו חנן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח גם מרדכי לעלות לארץ. האח הבכור משה היגר לארצות הברית ונשאר שם כל חייו.

את לימודיו היסודיים סיים חיים בבית-ספר "תל נורדאו" בתל-אביב. את למודיו בתיכון עשה בבית-ספר "בן יהודה". אחד המורים בבית-ספר זה היה ד"ר ש.ב אלדד.

באותה תקופה הצטרף לתנועת עקיבא שנקראה אז " צופי ציון עקיבא". בגיל די צעיר היה מדריך ומאוחר יותר  היה פעיל בפעילות פלוגתית. נגינתו במפוחית היה לשם דבר ונגינתו הפכה לחלק בלתי נפרד בכל אירוע חברתי.

בגיל 18 יצא לקיבוץ בפתח-תקווה עם עוד כמה חברים מהקן של תל-אביב ביניהם  הייתה חנה חברתו שלעתיד הייתה גם רעייתו. ביום עבד בהרמת תיבות תפוזים בפרדסים של פתח-תקווה ובערב נסע לקן תל-אביב לתת פעולה. מאוחר בערב חזר הבייתה. כעבור זמן מה התגייס יחד עם חברו אברהם דוד לייסד קן "עקיבא" בירושלים.

ב- 1945 הגיע יחד עם כל חברי קיבוץ פתח-תקווה לבית יהושע. רוב הזמן עבד במטע הבננות בהדרכתו של מרצל זינגר, שאותו העריץ מאד. חיים חזר והדגיש שזו הייתה התקופה היפה ביותר שלו בבית-יהושע כי העבודה עם מרצל הייתה אוניברסיטה בשבילו.

ב- 1946 התחתן עם חברתו משכבר הימים, חנה, שלושה ילדים נולדו להם – חיה'לה, יעל ונחומי. כל אותו הזמן עסק בחקלאות ולסירוגין גם בהדרכת נוער.

עם פירוק הקיבוץ התרופפה קצת בריאותו והוא לא יכול היה להמשיך בעבודה חקלאית. לכן החליט להקדיש את זמנו ללימוד ההוראה. כשסיים את הקורס עבד שנה כממלא מקום בבית-הספר באבן יהודה. אחר כך קיבל עבודה כמורה בבית-הספר האזורי בבני-ציון. שם עבד שנה כמורה ו -29 שנים כמנהל.

התקופה בבני-ציון מהווה פרק מפואר במסכת עבודתו החינוכית. בית-הספר הפך לביתו השני שלו הקדיש את כל מחשבתו וזמנו. הרבה דברים יזם וחידש כמו למשל איחוד התלמידים משני המושבים הוותיקים עם תלמידם מישוב סמוך של עולים חדשים. הוא הגשים את רעיון האינטגרציה הרבה  לפני שהרשויות החינוכיות היו מודעות לכך. הוא צרף את גני הילדים מגיל שלוש  לבית-הספר והם היוו  והם היוו יחידה נוספת למפעל החינוכי. הוא קיווה שקליטתם של הילדים בגיל שש לכיתה א' תהייה קלה יותר ואכן צדק. על פעילות זו זכה לברכות רבות ולהערכה מהפיקוח. על כל אלה קיבל את פרס החינוך.

כל  היוזמות החינוכיות שלו נעשו בשיתוף פעולה מלא עם צוות מורים מצויין שזכה בו במשך כל שנות עבודתו. חיים היה מנהל נוח שטוב היה לעבוד במחיצתו. במקרים רבים פתר בעיות בדרך של גמישות אך כשזה הגיע למוסר עבודה הוא לא ויתר ונהג ביד קשה.

חיים היה הרוח החיה בכל האירועים החברתיים בקרב המורים והמנהלים. בכל אירוע ידעו שחיים יקריא שיר או פיליטון שכתב וירתק את הקהל בנגינתו הנפלאה במפוחית..

 בבית-יהושע היה פעיל מאד בחיי התרבות ובריכוז הנוער. כל פעולותיו בכפר ומחוצה לו  נעשתה בהתנדבות. נזכיר כמה מהן:
- כיהן כחבר בהנהלת הכפר
- אירגן חוג מפוחיות בקרב בני הנוער. חלק מהם עדיין מנגן.
- יזם ערבי תרבות למבוגרים שכלל תמיד לימוד שיר חדש.
- ניהל את ענף הכדורסל ועשה את כל המאמצים על מנת שהקבוצה לא תתפרק,
- ארגן תחרויות במגרש כדורסל והיה זה הוא שהביא בעצמו את הספסלים ונסע            
   מבית לבית לאסוף את השחקנים.אירגן להם חולצות על מנת שהקבוצה תופיע
   במיטבה. נסע איתם לכל מקום ששם התקיימו תחרויות, אפילו כשזה היה
   מרוחק מהבית – על מנת לעודד אותם.
- התנדב ל"ערן" בסניף נתניה.
- היה חבר בבית דין למשמעת ההוראה.  
התנדבותו נמשכה כ- 8 שנים גם כשהרגיש שזמנו מבוזבז. הוא עשה הכל בלב שלם ואמר שאם הרגיש שעזר רק לנפש אחת – היה הכל כדאי.

בשנת 1985, אחרי 40 שנות עבודה חינוכית רצופה מהן 30 שנה בבני-ציון, החליט לפרוש פרישה מוקדמת. "אני מיציתי את עצמי, תרמתי את הכל ויותר אין לי מה לחדש. בפרישה אעסוק בדברים שתמיד עינינו אותי" כך אמר וכך עשה.

הוא למד באוניברסיטה במשך שנה שלימה. למד שירה אצל המשורר ע. הלל ובעצמו כתב הרבה שירים. הוא היה מאד יצירתי. למד לכתוב על מכונת כתיבה על מנת שיוכל להדפיס את כל כתביו. הוא היה מאד מאושר. אחרי שנה חלה אבל הוא לא ויתר והמשיך לכתוב הפעם בקצב איטי יותר. כשהמצב התדרדר הוא הפסיק לנהוג כי גם ראייתו השתבשה קצת וגם הליכתו לא הייתה קלה. בלית ברירה למדה חנה לנהוג ולדברי חיים היאשימשה כמשענתו וכעיניו. מצב זה לא נמשך הרבה זמן. לפתע, התעייף מהחיים ונפרד מאיתנו בלי התראה מוקדמת.

יהי זכרו ברוך.

[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]