ארועים מתוכננים  |  הטלפון של מזכירות בית יהושע 09-8997267  |  
 


א
רוחה בכפר 20.10.17
בשעה: 16:00
המקום: רחוב ארגמן

לפרטים נוספים לחץ כאן

ערב ורוד לנשים
גילוי מוקדם מציל חיים
26.10.17


בשעה: 19:30
המקום: קדימה,  התבור 8


לפרטים נוספים לחץ כאן


הפנינג פתיחת שנה
וסיום הקיץ 28.10.17
בשעה: 10:00-14:00
המקום: בריכת השחייה

לפרטים נוספים לחץ כאן

התחברות לחברים

משפחת שימל




 
סיפורו של משה ( מונק) שימל נולד בשנת 1918 בעיירה דובייצגו בגליציה שבפולניה. משה היה בן הזקונים , הבן השובב. הוא נולד למשפחה מכובדת מרובת ילדים. אביו אלימלך היה דמות ידועה ומוערכת בסביבה. הבית היה בית יהודי חם ודתי ומשה גידל פאות.
 
באזור הכפרי שבו חיה המשפחה הפרנסה היתה דחוקה. איזור גליציה היה ערש לתנועות יהודיות רבות, החל מהיהדות האורתודוקסית וכלה בחסידות המרדנית. כמו כן התפתחו באזור תנועות ציוניות בין שתי מלחמות העולם. התנועות הציוניות משכו נוער מכל פלגי החברה היהודית, מחרדים ועד המשכילים.
 
בקרקוב שבגליציה קמה מחדש בשנת 1924תנועת "עקיבא". בת דודתו חיה וישנר (לאחר הנישואים חיה קנייטל) סחפה את משה ואת אחיה זאב וישנר לתנועה.
משה הצטרף לתנועה בגיל 14 והוקסם מהשילוב של ציונות וערכים יהודיים. אביו היתנה את פעילותו בתנועה בכך שילמד מקצוע, ומשה בחר בנגרות. הוא התחיל כשוליה ועד מהרה הפך לבעל מקצוע מיומן.
התנועה הקיבוצית הקימה חוות חקלאיות שהכשירו את החברים לחיי קיבוץ בארץ. משה הצטרף לחווה בבונרקה ליד קרקוב. בהיותו בעל מקצוע שיכול לתרום לחברה, זכה בחווה למעמד מיוחד.
 
חבריו מספרים, שהוא התחבב עליהם עקב מזגו הנוח, טוב ליבו וחריצותו. בשנת 1939 ניתן לו סרטיפיקט לעלות לארץ ישראל למרות הקשיים הרבים (הבריטים הערימו קשיים רבים כדי לצמצם את מספר היהודים שיעלו לארץ). משה קיבל את האישור כשכבר נואש ממנו ונמצא בביתו , הוא קיבל שיחת טלפון מאחד ממנהיגי התנועה, דולק ליבסקינד, למשרד הדואר שקרוב לביתו, שבישרה לו את הבשורה. משה עלה לארץ כאחד מקבוצה קטנה והתיישב בחוות הכשרה בסמוך לחדרה (ראו את התמונות המצורפות). בחווה הם עבדו פיזית קשה "מצאת החמה עד צאת הנשמה". בנוסף לעבודה גיבשו החברים חיי תרבות, שכללו הרצאות וכן ערבי תרבות שונים.
לאחר מכן הקים הגרעין את בית יהושע ליד אבן יהודה. משה היה סמל לחלוץ הציוני שמימש את חזונם של הרצל ופינסקר. הוא וחבריו הפכו את החלום של בית יהודי למציאות.
 
משה עזב פיזית ונפשית את מולדתו פולין ואימץ באופן מוחלט את המולדת החדשה ישראל, ללא מרירות או רגשי אשם.
בארץ שמע משה על השואה שמתחוללת באירופה ועל רציחתם בדם קר של אהוביו, והשואה גרמה להתנתקות הסופית של משה מפולין.
 
במלחמת העולם השנייה התגייס משה לצבא הבריטי
 
ישראל הייתה מולדתו וביתו והוא היה גאה בתקומתה. משה היה אדם עצמאי בעל מוח יצירתי, וראה בעץ את חומר הגלם של מחשבותיו, אותן תירגם לעשיית שולחנות, כסאות, דלתות וכו' .
את ביתו בנה משה במו ידיו ושם שיכן את המשפחה שהקים.
 
משה אהב את החיים, הרבה לטייל בארץ בימי שבת, וכמו כן אהב חברה וישב עם חברים "על" כוס בירה, שיחקו קלפים וסיפרו בדיחות.
משה אהב כדורגל וכמו כן אהב לאכול טוב, בעיקר אוכל יהודי. הוא היה יהודי בעל נשמה שאהב לתת, לעזור לאחרים, והיה אדם פשוט במשמעות הכי טובה ועמוקה של המילה.
 
סיפורו של משה מצטלב עם סיפרה של אשתו לוסיה פינשטשוק. בסיפור זה מהווה תנועת "עקיבא" תמונת רקע חשובה. הסיפור מתחיל בוילנה שבליטא בשנת 1941 (ליטא היתה מדינה חופשית לאחר חלוקת פולין בין הרוסים לגרמנים). קבוצות נוער ציוניות ברחו מאימת הנאצים בפולין והתמקמו בוילנה. קבוצה גדולה של תנועת "עקיבא" התאספה בבית גדול ברחוב סובוץ. כאשר פלשו הגרמנים לרוסיה (הפרו את ההסכם שהיא ביניהם לבין הרוסים ) נכנסו הרוסים לליטא. הם לא ראו בעין יפה את הקבוצה הגדולה של יהודים שהתמקמה בבית אחד, והם נאלצו להתפצל לקבוצות קטנות שמצאו מקומות שונים להתגורר בהם.
לוסיה ומשפחתה התגררו ברחוב שופנה בוילנה. יום אחד נשמעה דפיקה בדלת ובפתח עמדה נערה צעירה, ששאלה האם בבית יש חדר להשכרה.
לוסיה הציעה לה לשתות והתפתחה ביניהן שיחה. שם הבחורה היה חיה וישנר. חיה סיפרה ללוסיה על קורותיהם בפולין ועל תנועת "עקיבא" . לוסיה, שהייתה אדם מאמין ומסורתי, התלהבה מתנועת "עקיבא" והסכימה לקבל שבעה חברים שיתגוררו בביתם. בין החברים הייתה חיה וישנר. בין לוסיה והחברה נוצרה אהבת נפש (שתציל בעתיד את לוסיה ממות בטוח). לאחר סייום המלחמה עלתה הקבוצה ארצה. חיה וישנר נישאה בוילנה לבחיר ליבה בצלאל קנייטל והגיעה לקיבוץ בית יהושע. היא עבדה כתופרת מוערכת בבית-יהושע. לאחר זמן מה עברה חיה לבת ים. בבת ים התפרנסה מלימוד תפירה.
 
ב1946 הגיעה לוסיה עם חברתה סטפי שפיגל לארץ על סיפונה של האונייה "אנצו סירני". בעקבות סטפי שהיתה חברת "עקיבא", הגיעה לוסיה ג"כ לקיבוץ בית יהושע. חיה שימל שמעה על בואן
(כאשר התגוררה בבת ים). היא שלחה את בעלה בצלאל להביא את לוסיה אליה לבת ים. לקחה את לוסיה לביתה ודאגה לכל מחסורה, באהבה ודאגה רבה כפי שעשתה לוסיה לחיה בוילנה, המעגל נסגר.
לוסיה ראתה בביתה של חיה את תמונתו של משה (בן דודה של חיה). לימים, כאשר השתחרר משה מהצבא הבריטי הוא בא לבקר את חיה בת דודתו ושם הכירה אותו לוסיה. משה התגורר בבית- יהושע. השנים התאהבו וב- 21 לאוקטובר 1946 התחתנו משה ולוסיה באבן יהודה. לחתונה הגיעו החברים מבית יהושע בעגלה שטוחה.
הזוג היה נשוי 42 שנים, עד מותו של משה (בטרם עת) לפני שמלאו לו 70 שנה.
הזוג הקים את ביתו בחולון והביא לעולם שני ילדים: אלי וחיה'לה.    
 
[חזרה למעלה]      [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]